חמץ נעשה מחיטה. לפי אחד מהמדרשים חיטה הוא "עץ" הדעת טוב ורע. בכלל חיטה קשורה לדעת כמו שכתוב אין הילד יודע לקרוא בשל אביו ואמו עד שיטעם טעם דגן. עוד מדברים על כך שחמץ הוא מהגאווה. מקור עניין של חמץ הוא בעץ הדעת טוב ורע ובעצם החטא - בגאווה לחשוב שאתה יודע משמעות (מהות) של הפרטים של העולם. השקר הזה נובע מהתעלמות מהעובדה שאל חי נותן משמעות חדשה ולעיתים בלתי נתפסת לכל דבר כל רגע מחדש. טרם חטא אדם היה פתוח לתפילה - לקבל משמעות העולם בצורה זורמת מאלוהים. אחרי החט של חמץ האדם אמר אני יודע. זה סטרא אחרה של לימוד הלכה. התיקון בתורה נעשה בכך שהאדם לא קובע הלכה בעצמו אלא פונה לרב או למסורת (נשמת ישראל) ולא קובע מדעתו אלא מתייחס להשגה של עצמו בצורה מתונה מתוך ידיעה שכל דבר לא "כפי שהו" אלא האל נותן משמעות מחודשת "זה יפיל וזה ירים". העקשנות לעמוד על דעתך ולחשב את האמת הסובייקטיבית כאמת אובייקטיבית הוא חטא נפוץ אצל גברים ונשים (נשים קצת יותר - ולא סתם חווה הייתה הראשונה לקבוע עובדות של טוב ורע בגן עדן). חטא זה הוא מקור של כעס - כשהעולם לא כפי שמצפים ממנו (והוא תמיד לא כפי שמצפים ממנו). חטא זה - מקור להעדר כחמה כי החכמה באה במקום של קבלת המציאות ונעלמת במלחמה עם המציאות (כעס).
